• טלי

הבדואים ואירוח

בדווים הם נוודים דוברי ערבית, המגדלים גמלים או בהמה דקה. את המונח "בדווים" טבעה האוכלוסייה היושבת על אדמתה, שמנקודת ראותה כל איזור שאין בו ישוב קבע הוא "באדיה" כלומר מדבר או ערבה. הבדווים מכנים את עצמם "ערב", כיוון שכולם טוענים שמוצאם מחצי האי ערב.


בדואי במדבר

יש במזרח התיכון שבטים מגדלי גמלים וצאן, שאינם דוברי ערבית, כמו הקשקאי בפרס והטוראג במדבר סהרה, ויש שבטים נודדים דוברי ערבית, שאינם מגדלים גמלים וצאן אלא בקר, כמו ה"באקרה" בסודאן וה"מעדאן" בעיראק, או קבוצות נודדות שאינן עוסקות במרעה, כמו הנפחים בני צולבה, הפזורים על פני צפון המדבר הערבי. כל אילה אינם נחשבים בדווים. בדווים לפי ההגדרה שלעיל, מצויים בעיקר ברצועת המדבר העוברת בחצי האי ערב, בארצות "הסהר הפורה" ובצפון אפריקה. קשה לאמוד את מספרם כי מעולם לא נפקדו כהלכה. לפי האומדן מצויים המזרח התיכון כ-7 מיליון בדווים. במדינות חצי האי ערב יש כ-4 מיליון בדווים, כשליש האוכלוסייה כולה. בעיראק כשני מיליון, למעלה מרבע האוכלוסייה, ובכלל זה קבוצות של בדווים שכבר אינם נוודים ממש, אלה התיישבו דרך קבע או התיישבו למחצה אך עודם שומרים על ארגונם בשבטים. בלוב כחצי מיליון בדווים כשליש האוכלוסיה. בשאר ארצות המזרח התיכון שיעורי הבדווים קטנים יותר. גידול הבהמות והצורך לרעותן במרחבי המדבר הקנה לבדווים ניידות רבה והשפיע על כל אורח חייהם ותרבותם. בעבר העניקה להם ניידות זו יתרון צבאי רב, ולא פעם השתלטו הבדווים על אזורים מעובדים או ניתנים לעיבוד, כדי לרעות בהם את בהמותיהם. בימינו אבד לבדווים יתרונם הצבאי, ושלטונות המדינות, שבהן הם מצויים, מבכרים ליישב אזורים ניתנים לעיבוד בחקלאים ולדחוק את הבדווים לאדמות בר. לא פעם ניסו הבדווים להתגונן מפני השלטונות ומפני החקלאים ומגדלי הבהמות בחוות, שניסו להצר את אזורי המרעה שלהם בתמיכת השלטונות. במרוצת הזמן רבו הבדווים העוסקים גם בעבודות האדמה, ואצל לא מעטים מהם נהייתה החקלאות לפרנסה העיקרית. 


האש ומבחן האש בתרבות הבדואית

אחד הידידים הנאמנים ביותר של האדם, המוכן תמיד להטיב איתו ללא כל תגמול ושכר הוא-האש. היא האש נותנת לנו חום בתקופות השנה הקרות ומאפשרת לנו לחדור לאזורים בהם שורר חורף קשה. מלבד החום והאור שהיא מעניקה לנו ביד נדיבה, עוזרת היא לנו בדברים מרובים מאוד, היא צולה ומבשלת את מזונותינו, היא עוזרת בכל אחת מן האומנויות שהלכו הסתעפו והשתכללו.

אש מאפשרת לנו להשתמש במתכות השג חשוב מאוד בתולדותינו, כיוון שהוא פתח תקופה חדשה בתרבותנו החומרית ותודות לכך גם בתרבותנו הרוחנית. האש מניעה את רוב מכונותנו, העמלות יומם ולילה ללא לאות, ביצירת אלפי דברים הדרושים לנו לקיומינו והנחוצים לנוחותנו, היא משיטה את האוניות ודוחפת קדימה את הרכבות, וכו'.

מקום האש כה נכבד במסכת חיינו כולה, עד שקשה לנו להאמין שאי פעם היו זמנים, בהם חי האדם וגם מת מבלי דעת אותה כל עיקר. כל חייו עברו עליו בקור וללא אור בלילות. פרט לאור הכוכבים והירח. החיות היו אז מאושרות ממנו חתול בר מבחין בסכנה האורבת לו בחשכת הליל, הממותה והדוב לבשו פרוות, הכבשים מכושים צמר חם' והציפורים נוצות להן. והאדם, ללא אדרת שער, ללא עניים חדות, ללא אברי מגן... אכן, קשים היו בימים ההם חיי אנוש עלי אדמות, קשים ומסוכנים.

כאמור לאש תפקידים רבים, אחד מהם הוא במבחן האש בתרבות הבדואית, אצל הבדווים האש היא אמצעי נוסף לגילוי האשם בפשע. מבחן האש נקרא "בישעה" ובמבחן זה הנאשם מוכיח את חפותו בכך שהוא מלקק בלשונו תחתית של מחבת מלובנת באש. אם לשונו נכוותה וצבתה, סימן שהוא אשם. זהו מבחן אכזרי, שרק איש חף מפשע, שאינו ירא מאימת המעשה, יסכים לעבור. האמונה בצדקתו נותנת בו את העוז לסכן עצמו בעינויים נוראים. ואכן, יש בדווים שעשו זאת וזכו. 


מגורי קיץ של הבדווים

בימות הקיץ מחפשים הבדווים מקום מוצל, ובלילה הם ישנים תחת כיפת השמים, במקום פתוח, ככל שהמקום יותר מרוחק ופתוח, רחוק מוואדיות ומקומות מאוכלסים, כך נעים יותר. האוויר בקיץ יבש והלחות מתקרבת לאפס כך שאין טל שצריך להיערך לקראתו והכי נעים.

קיר להגנה מפני השמש כשיש עץ עם עלים, עץ השיטה בדרך כלל, זהו בדרך כלל המקום הטבעי למגורים, הבדואי מסמן את העץ בדגל לבן, זהו סימן שאומר: לא לקטוף את העלים ולהאכיל בו את הצאן. אם אין עצים מתאימים בונה הבדואי קיר משיחים או לבנים, הבדווים מעדיפים בניית קיר משיחים כי זוהי מלאכה הרבה יותר קלה מאשר מאבן. קיר משיחים נבנה בגובה של יותר ממטר, לכוון דרום, כך שבשעות הצהרים החמות יש תמיד צל.




הגמל

ג׳מיל בערבית פירושו: יפה. ג'בל בערבית פירושו הר, כנראה המילה ג'מל = גמל היא צירוף של הר ויפה כלומר: ג'מיל + ג'בל = ג'מל. השם מעיד על הערכתו הרבה של הבדואי אל הגמל. נקבת הגמל נקראת: נאקה, בערבית בדואית: נאגה, תקופת הריונה היא שנים־עשר חודשים. ההנקה והגמילה נמשכות שנה נוספת. אם יש מרעה טוב ומים רבים, נאקה מסוגלת להמליט מדי שנתיים, במדבר סהרה לעומת מדבר סיני, המרעה הרבה יותר טוב לכן עדרי הגמלים שם גדולים הרבה יותר. הגמל הצעיר נקרא: בכר. הגמל מכונה בעברית: "ספינת המדבר". הגמל פעיל בדרך כלל בשעות הבוקר ולפנות ערב, כאשר האוויר קריר. בשעות החמות של היום הגמל רובץ בצל או נח בעמידה, זו התנהגות המתאימה לאקלים מדברי. אוכל אהוב: עץ השיטה.

אי אפשר לתאר את החיים של הבדואים במדבר בלי הגמל, בלי הגמל ספק אם הבדואי היה יכול להתקיים. הגמל משמש לרכיבה ולהובלה. הגמל נמנה עם קבוצת בעלי־החיים יונקים, מדבריים, העוקפים ברובם את הקשיים שהמדבר מעמיד בפני מי שחי בו. ואילו הגמל בגלל גודלו, מתמודד ישירות עם קשיי המדבר ופיתח תכונות פיזיולוגיות שתאפשרנה לו לעמוד בפניהם. הגמל מסוגל לאבד נוזלים עד 30% ממשקל גופו, ולהחזירם לגופו בשתייה. בקיץ הוא יכול להיות צמא זמן ארוך, ובאביב, כשיש מרעה עסיסי, הוא אינו שותה כלל.  מהירות הגמל שונה בהתאם לגזעו. יש גמלי מרוץ ויש גמלי משא. בחצר שלאורחן מצפה הראל תמצאו גמל משא. מהירות גמל משא היא כ7-8 קילומטר בשעה. הוא מסוגל לדהור במשך דקות ספורות בלבד, ולהגיע למהירות של 30-20 קמ״ש. המרחק שגמל יכול לעבור ביום אינו עולה על ארבעים קילומטרים והוא יותר טוב בהליכה במישורים ולא בדרכים הרריות. הוא נחלש במיוחד כשהוא עושה את דרכו בהרים. בעת שהגמל נחלש ואין בכוחו להמשיך ולשאת את המטען על גבו, הוא רובץ ומודיע בכך כי אפסו כוחותיו. הגמל הוא בעל־חיים פראי ומסוכן. כשמאלפים אותו הוא שומר על קשר עם האדם ומגוריו. חשיבות הגמל כבהמת משא גדולה הואיל והוא מסוגל לשאת על גבו משקל של 300 ק"ג ויותר. אורחן מצפה הראל והבדואים עושים אוהלים מצמר גמלים ועיזים, שמיכות ושטיחים. השילוב של מדבר, שמים פתוחים, ארוחה חלבית מחלב נאקה או עז, יריעות צמר גמלים או עיזים, ריח מדורה, ורוח מדברית, זה קסם המדבר. עצה קטנה: בגלל שאנחנו גרים בצפיפות אנחנו מורגלים להסתכל כמה מטרים לפנינו, כשאתם מגיעים למדבר הסתכלו רחוק, הרימו את הראש והסתכלו למרחבים – כמו הגמל.

2 צפיות

 אורחן מצפה  הראל ©

פאב קריוקי מסעדה חלבית באזור ירושלים