אורחן מצפה  הראל ©

פאב קריוקי מסעדה חלבית באזור ירושלים

בדווים

בדווים הם נוודים דוברי ערבית, המגדלים גמלים או בהמה דקה. את המונח "בדווים" טבעה האוכלוסייה היושבת על אדמתה, שמנקודת ראותה כל איזור שאין בו ישוב קבע הוא "באדיה" כלומר מדבר או ערבה. הבדווים מכנים את עצמם "ערב", כיוון שכולם טוענים שמוצאם מחצי האי ערב.
יש במזרח התיכון שבטים מגדלי גמלים וצאן, שאינם דוברי ערבית, כמו הקשקאי בפרס והטוראג במדבר סהרה, ויש שבטים נודדים דוברי ערבית, שאינם מגדלים גמלים וצאן אלא בקר, כמו ה"באקרה" בסודאן וה"מעדאן" בעיראק, או קבוצות נודדות שאינן עוסקות במרעה, כמו הנפחים בני צולבה, הפזורים על פני צפון המדבר הערבי. כל אילה אינם נחשבים בדווים.

 

בדווים לפי ההגדרה שלעיל, מצויים בעיקר ברצועת המדבר העוברת בחצי האי ערב, בארצות "הסהר הפורה" ובצפון אפריקה. קשה לאמוד את מספרם כי מעולם לא נפקדו כהלכה. לפי האומדן מצויים המזרח התיכון כ-7 מיליון בדווים. במדינות חצי האי ערב יש כ-4 מיליון בדווים, כשליש האוכלוסייה כולה. בעיראק כשני מיליון, למעלה מרבע האוכלוסייה, ובכלל זה קבוצות של בדווים שכבר אינם נוודים ממש, אלה התיישבו דרך קבע או התיישבו למחצה אך עודם שומרים על ארגונם בשבטים. בלוב כחצי מיליון בדווים כשליש האוכלוסיה. בשאר ארצות המזרח התיכון שיעורי הבדווים קטנים יותר.

 

גידול הבהמות והצורך לרעותן במרחבי המדבר הקנה לבדווים ניידות רבה והשפיע על כל אורח חייהם ותרבותם.

בעבר העניקה להם ניידות זו יתרון צבאי רב, ולא פעם השתלטו הבדווים על אזורים מעובדים או ניתנים לעיבוד, כדי לרעות בהם את בהמותיהם. בימינו אבד לבדווים יתרונם הצבאי, ושלטונות המדינות, שבהן הם מצויים, מבכרים ליישב אזורים ניתנים לעיבוד בחקלאים ולדחוק את הבדווים לאדמות בר. לא פעם ניסו הבדווים להתגונן מפני השלטונות ומפני החקלאים ומגדלי הבהמות בחוות, שניסו להצר את אזורי המרעה שלהם בתמיכת השלטונות. במרוצת הזמן רבו הבדווים העוסקים גם בעבודות האדמה, ואצל לא מעטים מהם נהייתה החקלאות לפרנסה העיקרית.