אורחן מצפה  הראל ©

פאב קריוקי מסעדה חלבית באזור ירושלים

האש ומבחן האש בתרבות הבדואית

אחד הידידים הנאמנים ביותר של האדם, המוכן תמיד להטיב איתו ללא כל תגמול ושכר הוא-האש. היא האש נותנת לנו חום בתקופות השנה הקרות ומאפשרת לנו לחדור לאזורים בהם שורר חורף קשה. מלבד החום והאור שהיא מעניקה לנו ביד נדיבה, עוזרת היא לנו בדברים מרובים מאוד, היא צולה ומבשלת את מזונותינו, היא עוזרת בכל אחת מן האומנויות שהלכו הסתעפו והשתכללו.

 

אש מאפשרת לנו להשתמש במתכות השג חשוב מאוד בתולדותינו, כיוון שהוא פתח תקופה חדשה בתרבותנו החומרית ותודות לכך גם בתרבותנו הרוחנית. האש מניעה את רוב מכונותנו, העמלות יומם ולילה ללא לאות, ביצירת אלפי דברים הדרושים לנו לקיומינו והנחוצים לנוחותנו, היא משיטה את האוניות ודוחפת קדימה את הרכבות, וכו'.

 

מקום האש כה נכבד במסכת חיינו כולה, עד שקשה לנו להאמין שאי פעם היו זמנים, בהם חי האדם וגם מת מבלי דעת אותה כל עיקר. כל חייו עברו עליו בקור וללא אור בלילות. פרט לאור הכוכבים והירח. החיות היו אז מאושרות ממנו חתול בר מבחין בסכנה האורבת לו בחשכת הליל, הממותה והדוב לבשו פרוות, הכבשים מכושים צמר חם' והציפורים נוצות להן. והאדם, ללא אדרת שער, ללא עניים חדות, ללא אברי מגן... אכן, קשים היו בימים ההם חיי אנוש עלי אדמות, קשים ומסוכנים.

 

כאמור לאש תפקידים רבים, אחד מהם הוא במבחן האש בתרבות הבדואית, אצל הבדווים האש היא אמצעי נוסף לגילוי האשם בפשע. מבחן האש נקרא "בישעה" ובמבחן זה הנאשם מוכיח את חפותו בכך שהוא מלקק בלשונו תחתית של מחבת מלובנת באש.
אם לשונו נכוותה וצבתה, סימן שהוא אשם. זהו מבחן אכזרי, שרק איש חף מפשע, שאינו ירא מאימת המעשה, יסכים לעבור. האמונה בצדקתו נותנת בו את העוז לסכן עצמו בעינויים נוראים. ואכן, יש בדווים שעשו זאת וזכו.